<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג חי"ב</h1>
<h2>דף יא:</h2>
האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך בין בעד אחד בין בשני עדים ונשאת בין ברשות בית דין בין שלא ברשות ואחר כך בא בעלה אין לה לא על זה ולא על זה לא כתובה ולא פירות שאכל השני מנכסי מלוג אחר שנשאה אף ע"פ שאינו חייב בפרקונה אם נשבית ולא כמו כן פירות מן הראשון אם אכל אחר שנשאת לשני וכן פירש רב אלפס ולא מזונו' פירוש אם לותה ואכלה ולא בלאות פירש רב אלפס מה שבלה מנכסי צאן ברזל ואבד לגמרי אבל הבלאות שהן קיימין נוטלת אותם כמו שכתבתי בחלק ראשון על היוצאת משום שם רע או זינתה דלא הפסידה בלאותיה הקיימין. ועוד פשוט ואם נטלה שום דבר מזה ומזה מאלו הדברים תחזיר ולא זה וזה זכאין במציאתה ובמעשה ידיה ואין יורשין של זה ולא של זה יורשין כתובת בנין דכרין. ומה שאמרנו שאינה יכולה להוציא ממנו פירות דוקא מה שאכל עד שלא בא ראשון אבל מה שאכל אחר שבא ראשון מוציאי' ממנו. ומה שאמרנו שאם נטלה מזה ומזה תחזיר דוקא שנטלה כתובת' או מזונות משבא ראשון אבל נטלה עד שלא בא ראשון כמו שאין מוציאה ממנו כך אין מוציא ממנה יבמות. וכתב רמ"ה דנוטלת בלאות מנכסי צאן ברזל הקיימין. כל מקום שאמרו חכמים כשבא עד אחד שמת בעלה או אמרה מת בעלי בכל מקו' שמותר' לינשא נוטלת כתובה. ויש מי שכתב שגובה אפילו מלקוחות עיקר כתובה אבל לא תוספת כתובות. קדש אחת מחמשה נשים ואינו יודע אי זו קדש כל אחת אומרת אותי קדש נותן גט לכל אחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק ואם קדש בביאה כיוון שעב' איסור דרבנן לקדש בביאה קנסו רבנן ונותן כתובה לכל אחת ואחת כתובות. והא דאמרינן דנותן כתובה דוקא שכתב כתובה לאחת מהן ואינו יודע למי מהן כתב אבל לא כתב לשום אחת מהן פטור. קדשתני והוא או' לא קדשתי' מבקשי' ממנו ליתן גט ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה כך פשוט בקדושין.
